למה לבזבז זמן על משחקים?

על החשיבות של משחק חופשי בהתפתחות הילד ובקשר הורה–ילד

בעולם עמוס בחוגים, משימות, מסכים וציפיות להישגים, משחק חופשי עלול להיראות לפעמים כמו זמן שאפשר לנצל "טוב יותר". אלא שעבור ילדים, המשחק אינו הפסקה מן ההתפתחות – הוא אחת הדרכים המרכזיות שבהן ההתפתחות מתרחשת.

משחק חופשי תורם לרווחה הקוגניטיבית, הפיזית, החברתית והרגשית של ילדים. הוא מזמין יצירתיות וחקירה, מאפשר לילד לקבל החלטות ולהוביל, ומסייע לו לפגוש רגשות, פחדים, משאלות ושאלות בדרך שמתאימה לשלב ההתפתחותי שלו.

כשילדים משחקים – הם גם מדברים

בעבודתי עם ילדים צעירים אני רואה שוב ושוב עד כמה המשחק הוא שפה. ילד שמתקשה עדיין לתאר במילים את המצוקה שלו יכול לבטא אותה דרך דמויות, חפצים, סיפורים ותפקידים שהוא יוצר.

כאשר המבוגר מצליח להיות נוכח, קשוב ומלווה – מבלי להשתלט על המשחק או לקבוע את התוכן שלו – הילד יכול לחוות אותו כמי שנמצא לצדו וכשותף אמין. בתוך מרחב כזה היצירתיות מתרחבת, הסקרנות מתעוררת והילד מקבל הזדמנות להוביל ולהרגיש בעל יכולת והשפעה.

אז למה לפעמים נדמה ש"רק שיחקנו"?

לא פעם, כאשר אני מסבירה להורים שחלק משמעותי מהמפגש הטיפולי הוקדש למשחק חופשי מונחה-ילד, אני פוגשת את השאלה: "ואתם לא מדברים?" או אפילו: "זה הכול?".

בעיניי, השאלות האלה משקפות משהו רחב יותר בחיים שלנו: בעולם הישגי ומואץ קל יותר לזהות את הערך של פעילות כאשר יש לה תוצר ברור – משהו שנלמד, נכתב או הושג. את התהליכים שמתרחשים בתוך משחק קשה יותר לראות מבחוץ.

ולכן חלק מתפקידי הוא גם לתווך להורים את מה שהתרחש במשחק: מה הילד ניסה לספר, אילו יכולות הפעיל, כיצד התמודד עם תסכול, מה קרה בקשר בינינו ומה ניתן ללמוד מכך על הצרכים שלו.

גם הקשר עם ההורה יכול לצמוח דרך משחק

במפגשים דיאדיים, שבהם הורה וילד משחקים יחד, אפשר לראות כיצד המשחק מאפשר מפגש מסוג אחר. כאשר ההורה מצליח להצטרף לעולמו של הילד, להתעניין בו ולאפשר לו להוביל, עשויה להיווצר חוויה של קרבה, הנאה והדדיות.

לעיתים אני ממליצה להורים להקדיש גם בבית זמן קצר למשחק חופשי מונחה-ילד: זמן שבו הילד בוחר את המשחק ומוביל אותו, וההורה מצטרף אליו ככל האפשר בלי ללמד, לתקן או להפוך את המשחק למשימה. דווקא הזמן שנראה לכאורה "לא תכליתי" יכול להפוך לזמן משמעותי מאוד בקשר.

לא כל דקה צריכה להיות מנוצלת

פעילויות העשרה, למידה וחוגים יכולים להיות בעלי ערך רב. השאלה אינה אם לבחור בהם או במשחק, אלא כיצד לשמור על איזון שמתאים לילד המסוים – למזג שלו ולצרכים החברתיים, הרגשיים, האינטלקטואליים והסביבתיים שלו.

ילדים זקוקים גם לזמן שאינו מתוכנן עבורם עד הפרט האחרון. זמן לדמיין, להשתעמם, להמציא, להתנסות, לבחור ולהוביל.

אולי דווקא כשאנחנו מאפשרים לילד "לבזבז זמן" במשחק, אנחנו מעניקים לו זמן חשוב במיוחד להתפתח.

המאמר עובד וקוצר לצורך פרסום באתר מתוך מאמר מאת רחל טל מעודד, שנכתב בהתייחסות למאמרו של Kenneth R. Ginsburg ועמיתיו על חשיבות המשחק בקידום התפתחות בריאה של ילדים ובחיזוק קשרי הורה–ילד.