כשהמילים אינן מספיקות

טיפול באמצעות משחק ואומנויות בילדים צעירים שנפגעו מינית

ילדים צעירים אינם תמיד יכולים לספר במילים את מה שעבר עליהם. לעיתים החוויה הטראומטית מופיעה דווקא דרך הגוף וההתנהגות: בהתפרצויות זעם, חרדה, הסתגרות, קשיים חברתיים, משחק חזרתי או צורך מוגבר בשליטה.

בטיפול בילדים צעירים, המשחק והיצירה מאפשרים שפה נוספת – טבעית ונגישה יותר עבורם. באמצעות ציור, חומר, תנועה ומשחק דמיוני יכול הילד לבטא רגשות וחוויות שקשה עדיין לנסח במילים, ובהדרגה לעבד אותם בתוך קשר טיפולי בטוח.

לתת מקום גם לכעס

במאמר שכתבתי תיארתי טיפול בילדה צעירה שנפגעה מינית. בעקבות הפגיעה היא התמודדה עם חרדה, זעם והתנהגות תוקפנית, לצד קושי למצוא את מקומה בחברת הילדים.

באחד המפגשים היא בחרה לצייר, אך עד מהרה הציור הפך סוער. במקום לנסות לעצור את עוצמת הרגש, חיפשתי עבורה דרך שבה תוכל לתת לו ביטוי מבלי לפגוע בעצמה או באחר.

המעבר לצבעי פסטל אפשר לה לעבוד בתנועות גדולות וחזקות. היא ציירה בעמידה, הפעילה כוח רב על הדף, ולאחר שסיימה נראתה רגועה ונינוחה יותר.

הרגע הזה ממחיש עיקרון משמעותי בעבודתי עם ילדים: המטרה אינה בהכרח להעלים את הכעס, אלא לעזור לילד למצוא דרך בטוחה לשאת אותו, לבטא אותו ובהדרגה גם לווסת אותו.

המשחק מספר את מה שקשה לומר

גם למשחק הדמיוני היה מקום מרכזי בטיפול. הילדה הפכה לעיתים לאריה גדול ומפחיד, לדמויות חזקות ולעיתים תוקפניות.

בתוך המציאות המשחקית אפשר היה לתת מקום לחלקים שאולי היו מפחידים מדי מחוצה לה – לכעס, לכוח, לרצון לקבוע ולשלוט, וגם להנאה מדברים שהיא ידעה ש"אסור".

כאשר הילד יודע שהמרחב הטיפולי בטוח ושגם רגשות קשים אינם מסכנים את הקשר עם המטפל, המשחק יכול להפוך בהדרגה למקום שבו ניתן להתקרב לחוויה, להבין אותה ולתת לה מילים.

ההורים הם חלק מהתהליך

בטיפול בילדים צעירים אני רואה בהורים שותפים משמעותיים לתהליך.

לעיתים המפגשים הראשונים מתקיימים יחד עם אחד ההורים. ההתבוננות בילד ובהורה בזמן משחק או יצירה מאפשרת להבין לא רק את עולמו של הילד, אלא גם את הדינמיקה ביניהם ואת האופן שבו כל אחד מגיב למצוקה של האחר.

בהדרכת ההורים אפשר לחשוב יחד כיצד להגיב לכעס, לחרדה ולהתנהגויות שמופיעות בעקבות הפגיעה – באופן שמציב גבולות ובו בזמן מעניק לילד תחושת ביטחון, קבלה והבנה.

לבנות מחדש תחושת ביטחון

פגיעה מינית עלולה לערער אצל ילד צעיר תחושות בסיסיות של ביטחון, שליטה ואמון.

הטיפול אינו מבקש מהילד לספר לפני שהוא מוכן לכך. הוא מציע מרחב שבו אפשר לשחק, ליצור, לכעוס, לפחד, להתקרב ולהתרחק – ובתוך כל אלה לפגוש מבוגר שמסוגל להישאר נוכח, לשמור ולהחזיק את החוויה.

בהדרגה ניתן לבנות מחדש יכולת להרגעה עצמית, לארגון רגשי, ליצירת קשר ולתחושת ביטחון בעולם.

הטקסט מבוסס על מאמר מאת רחל טל מעודד, „טיפול באמצעות אומנויות בילדה שנפגעה מינית”, שפורסם בכתב העת „נקודת מפגש” של מכון חרוב. גרסה זו עובדה וקוצרה לצורך פרסום באתר.