התפתחות רגשית לידה עד תשע 

​

 

התפתחות רגשית :

ליווי יעיל של ההורה

לידה עד 3 ח'

הבכי – ערוץ התקשורת של התינוק. כך מאותת על צרכיו : רעב, צמא, חום, קור, רטיבות, כאב, ואף שיעמום.

 

"כשאני נולדת אני מרגישה הכל דרך הגוף שלי לפעמים נעים ורגוע לגוף שלי שמחה גדולה ובוהקת אופפת את כולי. אכלתי ושתיתי , חם לי מספיק ,ליטפו אותי ,אני לא עייפה וכלום לא כואב לי. לפעמים לא נעים לגוף שלי : אני רעבה או צמאה קר לי או חם לי , בודד לי או כואב לי . רע לי, מתפרק לי, נוזל לי . זעם ופחד שחורים מטלטלים את כולי . השמחה הזעם והפחד הם צבעי היסוד של הרגש שלי. איתם אני נולדת ואותם אני מערבבת בהמשך חיי לכל גווני הרגשות האפשריים. בהתחלה אני עוד לא ממש מבינה מה אני מרגישה – תחושה מעורפלת אופפת אותי ולא רגש ברור ומוגדר. הגוף שלי עוד לא מספיק משוכלל להגיב אחרת בזמן שהרגש משתנה ולכן גם כשאני זועמת שמחה או מפחדת –אני בוכה ומשתוללת . אל תדאגו תוך שלושה חודשים אני כבר משתכללת ואפשר להבחין לפחות בין רגשות טובים לרעים. " 

"חיוכים – חברתיים "- במהלך החודש השלישי לחיי התינוק

עיסוק בפה : הנאה בזמן יניקה, במציצת מוצץ

 

תינוקות זקוקים למענה לבכיים. כך נעביר להם מסר כי העולם הוא מקום בטוח ומוגן . חוויה חשובה לביסוס ביטחונם העצמי בעתיד.  ממחקרים עולה כי תינוקות שהוריהם נענו במהירות וביעילות לבכיים בחודשי החיים הראשונים נוטים לבכות פחות ולהיות נינוחים ורגועים יותר במהלך חייהם.

 

בהתחלה אתם מראים לי את הרגשות שלי : אתם מסתכלים עליי רואים איך אני מרגישה ומבטאים את זה במנח הגוף שלכם ,בהבעת הפנים באינטונאציה . אני שמחה - אתם זורחים מאושר אני צורחת - אתם מחבקים אותי אליכם בפנים כאובות . ההורה שאיתי הוא הראי שלי שמראה לי איך אני מרגישה . אני פשוט מסתכלת עליו ויודעת "

וזה גם עוזר לי להרגע כי ההורה שאיתי מחזיק יחד איתי את הרגש הסוער וזה פחות כבד ויותר נעים להחזיק את העוצמה הזו יחד. אני עוד לא יודעת שאני נפרדת מכם בכלל מבחינתי אתם ואני שלם מושלם ואינסופי.

3-6 חודשים

 ביטוי של פחד- תגובה התנהגותית של התינוק לרעש חזק או תנועות פתאומיות

בגיל 4 ח' או חצי שנה אני מגלה שיש בתוכי עולם שלם של רגשות שהם רק שלי : אני מרגיש חזק ומאושר כי הצעצוע מרעיש בדיוק כשאני מזיז אותו .מאד אוהב את ההרגשה הזאת שדברים קורים כשאני רוצה שיקרו ובגלל שאני מסוגל לעשות  משהו בעצמי שיגרום לזה לקרות . אותו דבר קורה לי גם עם הרגשות הרעים : נניח שהצעצוע שהחזקתי נפל לי מהיד ולא הצלחתי לעשות איתו מה שאני רוצה . אני מרגיש שאיני שולט בכלום אני קטן וחלש והולך לאיבוד בעולם גדול ומפחיד אני כועס ומוכן להרוס בתוקפנות הכל סביבי אבל אז אני נבהל נורא מרגשות התוקפנות שבי . אני ממהר וזורק אותם מתוכי על מי שהכי קרוב אליי , בד"כ זו אמא ,ואז אני מתחיל לפחד שאולי היא בכלל רוצה לתקוף אותי ולהרוס אותי.

 

 

 אני זקוק לכם כדי להרגע :

הכי הרבה אני מסתכל על הפנים שלכם ,כי הם ראי הרגשות שלי.אם אתם רגועים – גם אני נרגע . אם אתם לחוצים- אני הולך לאיבוד .

6-12 חודשים

ויסות רגשי – החל מגיל 6 ח' תינוקות לומדים לאזן את רמת הפעילות כך שההתנהגות והביטוי הרגשי יישארו מתונים במצבים מעוררי התרגשות (למשל כשהתינוק רעב או מבוהל ) .

דרכים לוויסות רגשי :

הפניית המבט – מן האובייקט המעורר.

בכי – מאפשר התנתקות מהאובייקט המעורר + קריאה לעזרה

תנועה לעבר המטפל- להתקרב בזחילה / ישיבה למטפל כדי להרגיע עצמם .

חוסר ויסות רגשי מתבטא בהתנהגות לא מאורגנת ובירידה ביכולת להתמודד עם מצב בצורה יעילה (דוגמת תינוק רעב שיבכה ממושכות  כשהוא רוצה לאכול וגם כאשר יוגש לו האוכל ימשיך לבכות ואף יסיט מבטו. )

הוויסות הרגשי הוא המפתח לרווחה רגשית ואיזון רגשי והוא חיוני להשתלבות בחברה.

בגיל 7 ח' ואיילך מתחילים התינוקות לכוון את החיוכים לפרצופים המוכרים להם.

הפתעה – במחצית השניה של השנה הראשונה מגיב לאירוע מפתיע שחורג מהנורמה.

פחד- חרדת זרים , פחד מאובייקטים לא מוכרים וחרדת נטישה

חרדת זרים : יכולה להתחיל כבר מגיל 5 ח' אבל העוצמה גוברת בעיקר בין 7-10 ח' נמשכת בין 3ח' ל- שנה . ביטוי לפחד: מבטים חשדניים, הפניית המבט הצידה, התרחקות ובכי.

חרדת נטישה ,פרידה -  קושי של התינוק להיפרד מאמו ומדמויות משמעותיות .חלק מהתפתחות נורמלית ומגיעה לשיא בין 8 ל – 10 ח'. התינוק עדין לא מסוגל לתפוס קוגניטיבית שאמא שהולכת תוכל עוד מעט לשוב . ההעלמות נחווית טוטאלית , בלתי הפיכה ומעוררת תחושות אימה וחוסר אונים. החרדה יכולה להתבטא בבכי קורע לב ולעיתים גם בתגובות אדישות "קפואות" נוכח הפרידה.  

 

 

 

לסייע בהתמודדות עם פחד זרים :

להחזיק את התינוק כשפניו מופנות כלפי האדם הזר ולשוחח עם הזר בצורה נינוחה

להכיר ביניהם

ברב המקרים לאחר מס'  דק' התינוק ירגיש בטחון לעבור לידיו של הזר

אם והתינוק פורץ בבכי לאחר המעבר יש לשמור איתו על קשר עין ולהעביר מסר של ביטחון ורוגע

ככל שיתנסה התינוק ביותר חוויות חיוביות מסוג זה יגדל הסיכוי שיהיה פתוח לסביבתו

חרדת נטישה: 

לא צריך להימנע מפרידות

מומלץ להשאיר את התינוק בהשגחת מטפלים שרגיל עליהם ופיתח תחושת אמון כלפיהם .

בעת הפרידה חשוב שההורה יישיר מבט אל הפעוט, יחייך וישרה רוגע

אין זה מומלץ להעלם מבלי להיפרד – זה מעצים את החוויה הקשה ומחר יגדלו קשיי הפרידה ...

אין זה מומלץ למשוך את הפרידה זמן ארוך מדי – זה עלול לבלבל ולהגביר את הקושי

לשתף את המטפלת החדשה או המסגרת החינוכית בפרטים חשובים אודות הפעוט: חפץ שקשור אליו, מזונות אהובים, הרגלי שינה, מה מסייע לו להירדם

לאפשר לו לחוות מעבר (למטפלת חדשה, מסגרת חדשה)  בהדרגה .כשבימים הראשונים לצמצם ככל הניתן את מס' השינויים בין השגרה המוכרת לתינוק בבית למסגרת החדשה.

אין לזלזל במצוקת התינוק יש להיות רגישים ולהבין שנמצא בעיצומו של מעבר שאינו פשוט עבורו .

להקפיד על שגרה קבועה ורגועה ככל הניתן.

"אובייקט מעבר" יכול לסייע בהתמודדות עם החרדה :

 

 

12-18 חודשים

בכי

 

 

 

 

 

 

 

שמחה והתפעלות : "אני נעמדת זקוף וזזה אני הולכת! אני יכולה לעשות המון דברים לבד: לדחוף , לקחת, להגיע, להשיג! אני גדולה! אני ממש כל יכולה! אין כמוני !"

 

 

פחד

 

 

כעס- חווים שליטה בסביבה שלהם ומביעים כעס כאשר השליטה נלקחת מהם .

עצב- לעיתים מביעים עצב במקום כעס אבל בשכיחות נמוכה יחסית.

חשוב לגלות אהדה כלפיי בכיים של פעוטות ואין לזלזל בו. כדאי להימנע משאלות חוזרות כמו : "למה אתה בוכה "? "מה קרה?" כאשר הילד לא עונה. היגדים כמו : " אתה כנראה מאד עצוב היום, אנסה למצוא משהו שירגיע אותך" מעבירים את המסר כי אנחנו מבינים שהילד נמצא בקושי ולא שופטים ומבקרים אותו .מגע פיסי יכול להרגיע אם מותאם לצרכיו של הילד

הסחת דעת ע"י פעילות שמחבב

 

עזרו לי להרגיש גדולה וחזקה !אל תשברו לי את התחושה הנהדרת !להפך תתפעלו מימני כאילו אני הפלא הכי נהדר ביקום כולו זה מאד חשוב לי זה יעזור לי לבנות בטחון חזק בעצמי . זה יעזור לי לסמוך על עצמי ועל הכוחות שלי. ככה אתחזק ואהיה יותר עצמאית שזה מה שחשוב לי בגילי .

 

 

 

 

 

 

איך אדע שאני זה לא אתם? ברור! אני חייבת להיות הפוכה לכם . להרגיש את עצמי דרך ההתנגדות אליכם. מצטערת שלא כל כך נוח לכם עם המלחמות שלי אולי תסבלו פחות אם תדעו שזה למטרה טובה : תנו לי להתלכלך,להתווכח, לריב ואפילו קצת לשגע אתכם . תהיו חזקים מולי גם כשקשה .אל תישברו לי כי אז אבהל וארגיש שאני רעה והורסת הורים . זה ממש לא בריא לי להרגיש ככה .

18-24 חודשים

"נשיכות חברתיות " מגיעות לשיאן בגילאי 18 עד 30 ח' . – מבטאות לרב את התסכול הנובע מן ההשתוקקות להתבטא  בדיבור אך הקושי לעשות זאת .סיבה נוספת – הנאה מהמהומה שגורם סביבו, מן היכולת לשלוט בסביבתו.

לעיתים יכולות לבטא הבעת מצוקה או מחאה כאשר מטרידה את הילד בעיה מסוימת . לעיתים מתוך סקרנות לגבי תגובת האחר, או צורך עז במגע שנובע מתת רגישות חושית. לעיתים כי עדין לא הופנמו החוקים והגבולות .

פעוטות עייפים, רעבים משועממים או מחפשים תשומת לב עשויים להביע זאת בגילויי תוקפנות.

להיזהר מלתייג ילד כאלים או נשכן כי הופך לנבואה שמגשימה עצמה .

מומלץ למצא את הדברים הטובים בהתנהגותו ולחזק אותו עליהם.

על המבוגר לבדוק היטב את התנהגותו שלו כלפיי הילד : אם הם נושכים את הילד במהלך משחק או נשיקה – סביר שהילד יחקה אותם

יש להעביר מסר ברור וקצר : "אצלנו בבית לא נושכים "  "התבלבלת נכון ?". גם אם עדין קשה לפעוט להבין את המלל יגיב לטון הנחוש והברור.

חשוב להבין את הסיבה לכן כדאי לעקוב אחר הפעוט ולנסות לשים לב מה הגירוי המקדים את הנשיכה ולנסות לנטרלו. אם מדובר בקשיי תקשורת רצוי לנסות להעשיר את דרכי התקשורת הקיימות .

חשוב לעודד את הילד כשנמנע מנשיכה בעת מריבה  או כאשר משחק בנחת

יש להציב גבולות ברורים וחד משמעיים. אין להתעלם מהתנהגות אלימה של פעוט.

לספק דרכים אלטרנטיביות לפורקן : להירגע בחוץ, לקפוץ / לטפס, חומרים סובלימטיביים .

יש לזכור כי התנהגות אלימה של מבוגרים היא מודל לחיקוי אצל ילדים.

לצור אווירת קבלה והבנה של האחר

בכל מקרה של אלימות חשוב להתייחס במלוא תשומת הלב אל הילד הנפגע , לחבק אותו ולדאוג לו.  

שנתיים עד שלוש שנים

 

התפרצויות זעם – התנהגות נטולת רסן במהלכה הילד צועק, זורק חפצים או פועל ללא שיקול דעת . התנהגותו של הילד עלולה להיות מסוכנת לעצמו ולאחרים. הסיבות להתקפי זעם יכולות להיות מגוונות : תסכול כתוצאה מקשיי התבטאות, הצפה רגשית , אי שביעות רצון או מניפולציה להשגת מטרות . לא אחת הסיבות משתלבות זו בזו.

 

"בסביבות גיל שנתיים-שלוש אני נקלע לסערה ענקית ברגשות שלי ואני זקוק לכם כדי לא לטבוע : התעוררתי מאשליה של מוגנות ובטחון שעטפה אותי לאורך השנתיים הראשונות . כשהייתי תינוק שכבתי בזרועות אבא  ואמא והרגשתי די מוגן כשהייתי בן שנה גיליתי את העולם כשהתחלתי ללכת, כבשתי את העולם ברגליי והרגשתי חזק ואפילו כל יכול וגיבור .איזו אשלייה נעימה הייתהב לי וכעת אני מתפכח מימנה ואני במשבר . פתאום אני מתחיל להרגיש חולשה ופחד לא הכל מצליח לי , לא הכל מסתדר לי  ולפעמים קורה בדיוק הפוך ממה שאני רוצה. כשהייתי קטן בכיתי והחלב הגיע היום אני בוכה וצורח כי אני רוצה  עוגיה ואומרים לי תתאפק . מה זה בכלל להתאפק??? מה קורה פה?? כשהייתי קטן הכח של אמא היה  הכח שלי והיינו ביחד חזקים .עכשיו אני לבד ונהייתי חלש .אני לא מצליח לפתוח את קופסאת העוגיות לבד, לא מצליח לבנות מגדל בקוביות לא מצליח שאמא תביא לי את הצעצוע שביקשתי .זה מרגיז אותי כל כך !! אני מרגיש שהוריקן של כעס מציף אותי ומטלטל את כולי. אני זורק את עצמי על הרצפה., דופק עליה בכוח , קשה לי לדבר ברור מרב זעם אז אני צורח בכל כוחי. אני מרגיש כל כך תוקפני שאני מוכן להרוס את אבא ואמא . ואז אני נבהל . הריי בלי אבא ואמא אני חלש ואבוד!. אני מתבלבל, נכנס לדיכאון, ושוב צורח מיאוש. אני כבר לא יודע מה לעשות . לאהוב את אמא ואבא ולחבק אותם או לשנוא לבעוט ולנשוך אותם ? הרגשות הטובים רבים עם הרגשות הרעים ושניהם פוצעים אותי ומכאיבים לי נורא .אני בוכה וצורח עוד יותר ... בלגן של גיל , תאמינו לי.

 

לצערי הידיעה שרגשותי הם שלי ובאים מתוכי לא ממש עוזרת לי לשלוט  בהם הרגשות הנעימים והמבהילים מגיעים אליי במפתיע אין לי מושג מאיפה באו ואין לי שום שליטה עליהם . הרגשות מתערבבים ורב הזמן לא ברור לי בכלל מה אני מרגיש . זה כמו להיות בתוך רכבת שדים משתוללת שאין לי מושג איך להאט אותה או לרדת מימנה .

 

גילאי חמש עד תשע :

בנחישות וברגישות – אופי התגובה הרצויה להתקף זעם.

 להפסיק את ההתנהגות המסוכנת של הילד  לעצמו ולסביבתו: Holding ("החזקה")-  מטרתה לייצר לילד גבול חיצוני שמהווה עבורו מעצור לפורקן הפיסי. כך הילד מרגיש בטוח , מוגן ושמור מפני עצמו. בנוסף יש לדבר עם הילד בקול בטוח ותקיף(לא בתוקפנות) היגדים כמו : " אני איתך ואשמור עליך עד שתירגע "  " אני אעזור לך שלא תפגע בעצמך ובסביבתך " יעבירו מסר של רגיעה ושלווה.

לאחר שהילד נרגע חשוב לנסות לתמלל לא את הרגשות שהובילו להתפרצות .(אין לשאול אותו לפרטי ההתרחשות או למה התנהג כך כי ייתכן ששכח ושאין לו יכולת להסביר)

 

תפקידכם עכשיו חשוב מאד : אתם צריכים לעמוד בזעם שלי ולשרוד אותו בצורה שתעזור גם לי להסתדר איתו טוב יותר .חשוב נורא שכשאני משתולל כולי ברגשות סוערים כל כך לא תישאבו למערבולת .זה קורה שאתם מגיבים בעצמכם בעצבים ומאבדים עשתונות וצועקים עליי : "די כבר עם זה ! מספיק!  נמאסת! או שאתם מנסים לטלטל אותי חזק או להשתיק אותי בכח . הצעקות והטילטולים רק מגבירים אצלי את הסערה כמו רוח על אש . בראי התגובות שלכם הסערה שלי נראית איומה ונוראה אפילו יותרולכן היא רק גוברת. לפעמים אתם מנסים לפייס אותי ומכרכרים סביבי בתשומת לב כאילו אני שחקן ראשי בדרמה מרתקת. גם זה מגביר את האש . אני צריך שתישארו רגועים וענייניים מולי . זה לא קל אבל זה הכרחי.  אני צריך שבתוך כל הצרחות שלי תשארו איתי ותנסו להבין מה אני מרגיש ולעזור לי להרגע. אולי תגידו גם אתם בטון כועס הדומה לשלי :"אתה כל כך כועס שאמא לא הביאה לך עוגיה ! " וארגיש שהבנתם אותי .אולי תקחו כרית ותכו בה בכעס כדי להראות לי שהבנתם כמה אני זועם . אולי אצטרף אליכם וביחד נוציא על הכרית את הזעם וככה ארגע. אל תיתנו לי להרביץ לכם זה רע בשבילכם ובשבילי . תוכלו לומר בטון ענייני : "אסור להרביץ לאמא אתה יכול להרביץ לכרית במקום "תמשיכו להסתכל עלי בעיניים אוהבות או לפחות לא שונאות .בסוף אני הריי ארגע ההתפרצות תחלוף וכולנו ננוח עד הבאה...

חשוב שתלמדו אותי לחיות בשלום עם הרגשות הטובים והרעים שבתוכי . אל תיגעלו מימני כשאני כועס ותוקפני ואל תתנו לי את ההרגשה שאתם אוהבים אותי רק כשאני מקסים ורגוע. תתנו לי להרגיש שאתם אוהבים אותי תמיד גם כשאני טוב וגם כשאני רע . אם אני מבטא רגשות "לא יפים" אל תכעסו אלא תעזרו לי ללמוד להתמודד איתם . כשאני מתפרץ בזעם למשל עזרו לי להרגע ואח"כ חפשו איתי יחד דרכים להשתלט על הזעם . אולי כדאי לי לרוץ קצת כדי לרוק את הזעם אולי ניתן להסיט את תשומת ליבי למשהו אחר. תהיו ענייניים ומחפשי פתרונות .  תהיו סבלניים איתי להשתלט על רגשות כידוע לכם זה עניין ממש לא קל. יעזור לי מאד אם תשדרו לי אופטימיות ואמונה שאצליח להתגבר והדברים יסתדרו ואלמד לחיות בשלום עם עצמי . 

חשוב לספק דרכים לביטוי רגשי ולגיטימציה רגשית : חומרי יצירה, משחק סוציו דרמטי, הקראת סיפורים ושירים שעוסקים בהתמודדות של ילדים עם רגשות.

שלוש עד ארבע

תתנחמו בזה שבגיל 3-4 הרגשות שלי בהחלט נרגעים. אני שולט בהם יותר ובילבול הרגשות קצת נרגע ולפעמים אני אפילו מצליח להרגע בכוחות עצמי. אני משתמש יותר במילים כדי להסביר את עצמי מבינים אותי ואני הרבה פחות מתוסכל .

 אני גם משחק המון בבית ובגן .המשחק מאד עוזר לי לארגן את הרגשות שלי. במשחק זה כמו על באמת ,אבל לא ממש, כי זה עולם הדמיון . במשחק הכל נראה כמו אמיתי, ואז אני יכול לבדוק כל מיני רצונות ורגשות שלי איך שאני רוצה במשחק אני מנהל את הדברים ויכול להחליט מה יהיה. את זה אני מאד אוהב כי בחיים עצמם אני דיי קטן וכל הזמן מחליטים בשבילי דברים. במשחק אני יכול להיות גיבור וחזק כמו שהכי אני רוצה , ולהרגיש לכמה רגעים שאני באמת כזה. אני יכול להיות מכשפה וגם נסיך וגם טוב וגם רע וזה כייף וחשוב כדי להרגיע את הרגשות שלי . במשחק אני גם יכול להרגיש דברים שמאד מפחידים אותי ולשלוט בהם . למשל אני יכול להלחם בכל המפלצות ולנצח (המפלצות הן התוקפנות שלי או החולשה וחוסר האונים שאני מרגיש לפעמים... )

 יעזור לי מאד אם תתנו לי לשחק הרבה . יהיה נהדר גם אם תתעניינו מה אני מרגיש תוך כדי משחק . ואולי אפילו תשתתפו איתי בחלק מהמשחקים . ככה ארגיש שאתם יותר מבינים אותי (גם את עולם הדמיון והרגשות שלי ) והכי חשוב שאתם לא משאירים אותי לבד.

אם החלטתם להצטרף חשוב לתת לי להוביל את המשחק לאפשר לי להכתיב לכם מה התפקיד שלכם בו , לברר איתי מדיי פעם אם אני רוצה שתגידו בדיוק כך או אחרת – כך תוודאו שהמשחק עונה באמת על צרכיי ומשרת אותי בצורה הטובה ביותר .

יעזור לי גם אם תתאמצו להבין את הרגשות שלי במקומות שאני לא מצליח לבד. לפעמים  קשה לי לדעת למה אני מרגיש כל מיני דברים . אתם יכולים לנסות להבין את האיתותים שלי , כשאני מבטא רגשות בתחפושת ובהסתרה . למשל כשאני צועק :" לא רוצה" ואתם מבינים שאני בעצם מפחד אתם יכולים לומר לי :" אל תפחד חמודי , הכל בסדר." ואני ארגע. תבינו שכשאני עצבני ולא רוצה לאכול אני בעצם עייף ואז תקחו אותי לישון ואני ארגע ... ככל שתבינו טוב יותר את הרגשות שלי ככה גם אני אלמד להבין אותם ככל שאדע שאתם חושבים עליי ואכפת לכם להבין אותי אני ארגיש יותר בטוח ורגוע. אני לא אומר שצריך להבין אותי באופן מושלם כי אז אחייה באשלייה שזה אפשרי וכל פיספוס יעצבן אותי נורא. אני צריך לדעת שגם אם אתם משתדלים אתם לא תמיד מבינים אותי לגמריי . זה לא אסון כי בכל זאת אתם מתאמצים כמה שיותר וזה סימן שאכפת לכם מימני . אני צריך ללמוד לאט לאט שככה זה בין אנשים , מנסים להבין וזה מה שחשוב

, גם אם לא תמיד מצליחים.