איתן

הוריו של איתן (שם בדוי) פונים אלי מודאגים באמצע שנת הלימודים לאחר סדרה של התפרצויות זעם בביה"ס שבאחרונה והקשה ביותר שבהן איים איתן לפגוע בעצמו. ההורים טוענים שיש פער עצום בין איתן שבבית לזה שבביה"ס אבל גם בבית לא קל. ההורים חושדים באיתן שגנב סכום כסף גדול מאחותו התאומה, כועסים על כך שמבטיח לחזור בשעה מסויימת ואף פעם לא עומד בזה, כועסים על כך שמשקר. שלא כשאר האחים אינו משקיע בלימודים ובניגוד מוחלט לאחיו נכשל בלימודיו שוב ושוב. איתן בן ה11 מגיע לפגישה הראשונה עמי ומחייך במבוכה. קשה לדמיין שהנער היפה המתוח והנבוך שעומד מולי הוא אימת המורים בביה"ס.

הוריו של איתן מתארים את מערכת היחסים שלו עם אחיו בבית ובמיוחד עם אחותו התאומה - כקרובים וטובים במיוחד. בפועל כבר בפגישה הראשונה איתן מודה בפניי שהוא מקנא מאד באחיו ואחיותיו (ובמיוחד בתאומתו) על ההצלחה בלימודים, על היחסים הטובים עם ההורים. אני נותנת לגיטימציה מלאה לרגשות הקנאה ומספרת לאיתן שהמחקר מראה כי אחים תאומים תמיד עסוקים בהשוואה בלתי פוסקת בינם לבין עצמם וההשוואה הזו "מולידה" גם לא מעט קנאה... אני מציעה לו לעשות מחקר קטן משל עצמו ולבדוק עם אחותו האם יש דברים שבגללם גם היא מקנאה בו? איתן מתבונן בי במבט מופתע ספק לא מאמין ואני מפצירה בו לפחות לבדוק. הוא נעתר.

אח"כ אני מסבירה לאיתן מהו מעגל הקסם של הכעס ומדגימה לו כיצד כרגע הוא ממש "כלוא " בתוכו. אנחנו מדברים גם על ההרגשה של איבוד שליטה כשהכעס משתלט ועל ההרגשה הקשה שאחרי ההתפרצות. הרגשה שאני עכשיו פגיע וחשוף בפני כולם שכולם "ראו לי ".

כבר בפגישה הראשונה אני מבטיחה לאיתן שהוא לא צריך להתמודד אד לבדו שכעת כולנו יחד הוא, אני וגם ההורים נהפוך להיות צוות החילוץ שיסייע לו להתמודד עם הכעסים מבלי לפגוע בעצמו ובאחרים. נראה כאילו איתן שותה את המילים שלי בצמא, אם בתחילת הפגישה היה בעיקר נבוך וחושש הרי שכעת יש לו גם ניצוצות של אור בעיניים. ניצוצות של תקווה.

בפגישות שלי עם ההורים אני מסייעת להם להכיר את החלקים באיתן שכרגע בגלל הכעס והפחד והתסכול קשה להם לראות. להרגשתי גם הם כבר רואים מולם את הבריון המפחיד של ביה"ס לכן אני משתפת אותם בחוויה של איתן שהוא "הכבשה השחורה" בבית, האח הלא מוצלח, אני משתפת אותם גם ברצון הגדול של איתן לרצות ולהיות מוערך מעל ומעבר. רצון שהרבה פעמים גורם לו להבטיח דברים שלא יוכל לעמוד בהם או ל"בלוע" ולהסתיר כעסים שאחר כך "קופצים" מימנו החוצה כמו מבקבוק מבעבע שקופץ לו הפקק.

לאט לאט מצליחים ההורים לראות את החולשות שעומדות מאחורי ההתנהגות הבריונית וליבם נפתח שוב לאיתן. אני מסבירה להורים גם כיצד הפרעת הקשב (A.D.H.D ( ממנה סובל רק איתן ולא אף אחד מאחיו)תורמת בין השאר לאיחורים, לקושי בהתארגנות ולעוד התנהגויות שהפריעו להם. ולבסוף כשאני מאמתת אותם עם השאלה האיומה מה היה קורה אילו היה מממש איתן את התוכנית האובדנית שלו - הם מצליחים לעשות סדרי עדיפויות נכונים וחדשים.

הם יוזמים שיחה עם איתן בה הם מבקשים את סליחתו על שהאשימו אותו וכעסו עליו במקום לעזור לו. הם אומרים לו שהם באים אליי כדי ללמוד איך להיות הורים יותר טובים בשבילו. הם מבהירים לאיתן שטובתו האישית חשובה להם ושמבחינתם הלימודים זה רק אחד הכלים להשיג אותה ולא מטרה בפני עצמה.

ממפגש למפגש איתן נראה חיוני ובטוח יותר בעצמו. החופש הגדול מגיע וההורים החליטו להעתר לבקשתו ולעשות לו מנוי לבריכה. כעבור שבועות אחדים אנו כולנו משתאים לראות את ה"מנהיג החברתי החיובי" שהולך ותופס את מקומו של "הבריון". כשהלחצים הלימודיים הוסרו מאיתן גם בבית וגם בביה"ס וכשהוריו מקפידים לתת לו הרגשה בבית שהוא שווה וראוי כמות שהוא, הוא מתפנה להיות מנהיג חברתי נערץ שסוחף אחריו את חבריו לפעילויות חיוביות.

בתחילת כתה ו' מתקיימת פגישה בביה"ס בנוכחותי, בפגישה ההורים ואני עוזרים לצוות הבית ספרי לזהות את הכוונות הטובות העומדות בבסיס התנהגותו של איתן. בנוסף אני מדגישה כמה ירוויח בית הספר אם יאפשר ל"מנהיג החברתי החיובי" החבוי באיתן לצאת החוצה ולפרוח. זו בעצם השנה האחרונה של איתן בביה"ס הזה וזו בעצם "ההזדמנות האחרונה" לייצר עבורו זכרונות טובים מביה"ס היסודי. הצוות מוכן להתגייס גם כי מזהה את השינויים לטובה שכבר חלו באיתן.

איתן מסיים את השנה כתלמיד מוערך בכתתו. הוא מצוות למורה לספור ט(מקצוע בו הוא חזק ואותו הוא אוהב) ומסייע לה בשיעורים בכתות א'. בכתה הוא הופך למתווך בין מחנכת הכתה לילדים והיא פונה אליו פעמים רבות לקבלת עזרה. התקפי הזעם הפכו לנדירים מאד בביה"ס ולקראת סוף השנה איתן מצליח אפילו להוציא ציונים טובים בחלק מן המבחנים.